עיון ביקורת
לרכישה >>

פאר טסי , כוחה של אהבה (שרית הפקות, דצמבר 2014)

מוסיקה ישראלית

בועז שרעבי חלם אהובתו בלילה, כשהוא נמצא עם אישה אחרת ושר: "היום כבר לא מתים מאהבה". פאר טסי מסלסל בקול גבוה עלי צלילי פסנתר- "היום הכל חופשי הכל פתוח/ כולם מתים מאהבה", כשהוא מכריז כי הוא מתאהב מחדש באקסית שלו. למה התכוון ב"כולם מתים באהבה"? שהאהבה הפכה משהו נטול רגש אמיתי, שאנשים מתאהבים בקלות בלתי נסבלת בלי להבין את מהות האהבה? בלי לאהוב באמת? פאר טסי נוסק מעלה בקול שאם היו אומרים לי – אייל גולן, לא בטוח שהייתי מתווכח. הדיקציה, הצבע, המנעד כמעט תאומים זהים.
ווקאלית, פאר טסי הוא הקול החדש במוסיקה הישראלית, המכונה "מזרחית". בעייתו: הוא אינו מצליח לבדל עצמו מאייל גולן. הקול המתרגש של טסי מתעצם בקינה על סוף האהבה ב"זמן אחר". וב"השמחה שהייתה". אין כאן גילויים חדשים על ה"זאנר". גם העיבודים, עם כל יופיים (אריק זנתי" ב"השמחה שהייתה") אינם  מוציאים ישן ונדוש מפני חדש ומיוחד.
פה ושם, מגלים אצלו טקסטים מעט שונים מקלישאות הז'אנר. אני מדבר על שירים שיש בהם סיפור: "בדרך אל העיר" הוא סיפור על מי שהכיר "ילדונת דרך הז'ורנל" והתאהב בה ועל הפדיחות בהמשך, ב"דרך השלום" (אבי אוחיון) הוא מספר סיפור על פגישה בינו ובינה על רקע החום הכבד בתל-אביב. בשני השירים קלילות הטקסט חוברת לקלילות המוסיקה. הרצינות מהם והלאה. העיבודים של יעקב למאי לוקחים את השירים לאולם שמחות, ונדמה שאף שומעים מחיאות כפיים.
תכינו כפיים לשיר המערב את אלוהים באהבה. אלוהים מלמעלה "מכוון לבד הכל", והוא יכוון את האחת המיועדת גם אל פאר טסי. "לבד לבד לבד" (דוד מתנה ואירם דרעי) מחזיר לשבלונות הנדושות של הז'אנר. שום דבר ייחודי. כפיים גם ל"כוחה של האהבה" – הרצאה נדושה-סתמית על האהבה, ואריק זנתי ניסה לשפר בעיבוד עממי. תכינו כפיים ל"טוב לי בלעדייך" על האוהב שמגלה כמה טוב לו בלעדיה, ל"בחור פשוט" של נדב אסולין, שיר חריג בהומור ("רציתי שקט את רצית מזומנים") על הבחור שמבין כי היא לא בשבילו בעיבוד מלהיב. כפיים ל"אחלה דינה" (אין אחת כמוה מהודו עד רמת גן) אמא כאן? אז תכינו כפיים גם ל"סלחי לי אמא".
טקסטים שאינם ממחזרים שבלונות הז'אנר? נושאים אחרים שעוסקים בחיינו כאן? לא מפאר טסי מגיעה הבשורה. גם כאן יש להבדיל בין שיר לשיר. "הקרח והאש" (נועם חורב / תומר הדדי) הוא טקסט איכותי על חרדת אובדן האהבה ("את כל מה שלא העזתי לבקש … את כל מה שיחסר לי אם בסוף אהיה לבד") במנגינה כובשת ובעיבוד יפהפה של למאי.
ב"אל תהיי עצובה", המוקדש לזכרו של חבר מועצת רחובות לשעבר, שמשון צור ז"ל, פונה טסי בקול נוגה לאמו במשפט "אל תהיי עצובה, תני לו ללכת" שאינו מתיישב עם תפיסת הזיכרון האישי. העצבות אכן ממלאת את השיר בקול המקונן שנוסק לגבהים. ההפקה המוסיקלית שדרגה את הלחן היפה, השאירה את השיר בחלקת העצב האוריינטלית, התואמת לסלסולו של הלב, שילוב של פסנתר ובגלמה, ובמיוחד נגינת החליל המופלאה של אמיר שהסאר.
כמו שאמרתי: יש לי בעיה אקוטית. עם שני אייל גולנים. החוכמה היא להביא משהו מקורי פרט לקול. פאר טסי עדיין לא נמצא שם.

שירים: בואי ניפגש, דרך השלום, לבד לבד לבד, בזמן אחר, כוחה של אהבה, טוב לי בלעדייך, השמחה שהייתה, בחור פשוט, רוקד עם הכאב, סלחי לי אימא, בדרך אל העיר, הקרח והאש, מלכה, דינה דינה, אל תהיי עצובה.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 6