ב- 3.1.2009 יהיה אריק איינשטיין בן שבעים. יותר מצמרמורת קלה. עצבות שכזו, אריק בן שבעים זה משהו שמעביר לשניות הבזק על נעורינו שחלפו, והדוברת היא כמובן נפש נוסטלגית. בטוח שאריק יגיד – עזוב אותך, איזה חלפו. מה חלפו. הגיל זה כלום. בטח, בטח. אם מדברים על צעירים לנצח. אריק הוא פוראוור יאנג.

קראתי ב"מומה" משפט כמו "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר". מה זה? אני לא בטוח שאפשר למדוד את זה בסופרלטיב כמו "יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר". גם אריק נדמה לי, לא ידע להתמודד עם "הגדול ביותר". בעניינים שברוח –  מוטב לחפש מילים אחרות.

 ובאותה רשימה כותב יואב קוטנר:  "אריק איינשטיין הוא ארץ ישראל אמיתית" שזה? ארץ ישראל שכולה טוב? יש משהו כזה? אורי זוהר יאמר לך שארץ ישראל "האמיתית" (זו של סקס, סמים?) היא שגרמה לו לחזור בתשובה. ככה זה: ממרחק הזמן הכל נראה תמים, יפה, פסטורלי.

אני הייתי מדבר על זמר ששיריו בעברית מעניקים תחושת שייכות אמיתית למקום בו אנו חיים. כשאריק איינשטיין שר על "אור חיוכה" שידחה את בוא הסתיו והשלכת ב"פרח הלילך" (דוגמית למטה) – זו התחושה הזו ה"ארצישראלית" שקשה להגדירה במילים. כשהוא שר "פגישה לאין קץ"  (דוגמית למטה) – זוהי הליריקה האלתרמנית שלא הייתה יכולה להישמע ככה בשום ארץ אחרת, כפי שאריק שר אותה.

וכשמקשיבים לטרילוגיה, "ארץ ישראל הישנה והטובה א'-ג'"  חוזר הגעגוע לדודו, לרותי, לתכול המטפחת, לעין גדי ולאור שדולק בחלונה ול"לילה" הנפלא של שלום חנוך. התרפקות נוסטלגית? –  למה להכחיש.

ובאמת, כשמקשיבים לאריק איינשטיין – נישאת רוח מענגת מ"רוח סתיו"  1958, מלהקת הנח"ל שמגיעה עד גרסת "ארץ ישראל הישנה והטובה" 1973.

צודק יואב קוטנר:  קשה לדמיין חיינו כאן בלי השירים של אריק. הקול הבריטוני החם, השירה הלא-אמצעית. החום והאנושיות של האיש הקרינו כמעט גם על כל מלחין שעבד איתו. נדמה לי שזה כמעט חסר תקדים שמלחינים מובחרים בסגנונות שונים הצליחו ליצור בהשראתו ובשבילו, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר. גיא בוקאטי.

 ובאמת: באמצעות אריק נולדה מוסיקה שאפשר לכנותה בזהירות "ישראלית"  – וזו רשימה חלקית: "אותך", "פרח הלילך",  "למה לי לקחת ללב", "אמא אדמה", "סע לאט", "כמה טוב שבאת הביתה", "עטור מצחך", "פגישה לאין קץ", "ערב מול הגלעד", "מה עושות האיילות", "אני ואתה",  "יש בי אהבה",  "שיר של אחרי המלחמה", "לבכות לך", "שלום חבר".

הפתיחות של אריק לסגנונות, למקצבים, למבטאים, לאנשים, לתמלילינים ולמשוררים היא שיצרה את המגוון הפלורליסטי והעשיר של כ-500 שירים. קולו מלטף ומחלחל למעלה מארבעים שנה. בכל ליווי, גיטרות חשמליות, אקורדיון, בכל סגנון רוק, בלוז סלואו פסדובלה, יווני. והמגוון הזה של שירים שאחרי מלחמות, שירים של מחאה, שירי געגוע ואהבה, נופי הארץ.

והנה, אני שולף אוסף, וזוהי אותה אהבה ישנה שהייתה ויש לי אליו. הפי ברסדיי אריק.