עיון ביקורת

אורטל אופק , אורטל אופק (High Fidelity, אוגוסט 2010)

מוסיקה ישראלית

בלונדה לבנבנת-עור מסלסלת בקולה מעין מאהוולים תוצרת בית, מחברת מנגינה מערבית לסלסול מזרחי. אורטל אופק היא כזו ציפור נדירה במוסיקה המקומית, מאז שקולה נשמע לראשונה ב"מדברים בשקט" במסגרת הפרויקט של עידן רייכל.

לא שאין מגרעות באלבום הבכורה שלה. יש – אבל לא כאלו שיכולים להעיב על הולדת יוצרת-זמרת-מוסיקאית שמספקת משב רענן למוסיקה המקומית.

עבר זמן רב מאז להיטה הראשון – "בשדות של המושב". כתבתי על הסינגל הזה בספטמבר 2007, ואז גם ערכתי איתה ראיון וידאו. מאז חלפו כמעט 3 שנים, והנה האלבום.

ה יא כותבת הרבה על יחסים – על אהבות שהיא רוצה לשמור בזמן אמת ("יום ועוד לילה"), על פרידות ("על גדות נהר העצב"),  חיפושי אהבה ("סרנדה פשוטה") געגועים הביתה על רקע עיר זרה ("ציון"), על חברות ("חברות הכי טובות", "שיר שמח")

הטקסטים בחלקם בלתי קוהרנטים. ערבובים בין שפה שירית (פיוטית) לשפה דיבורית (פרוזאית) דוגמה: בשיר "על גדות נהר העצב" – שיר געגועים לאוהב שנטש, מוצאים מצד אחד מטפורה כמו "טיילתי לבדי על גדות נהר העצב" (פיוטי) ומצד אחר משפט דיבורי-שיחתי כמו "לא אוכל לסבול את הידיעה שיד של אחרת ליטפה את שערך" – לא רק שהמשפט מעקר את העיצוב המילולי של השיר – הוא גם מסורבל: "לסבול את הידיעה" הרבה יותר מתאים "מחשבה".

הטקסטים השיריים שלה נשמעים לעיתים ארכאיים משהו הגם שהיום זה כמעט טרנד לחזור לשפת המקורות: "יום ועוד לילה יחלפו, אבל אני אשא אליך את נפשי"  מתיפייפת-מסתלסלת-מתקשטת אורטל אופק ("יום ועוד לילה")  וגם  "קלעת זר לראשי … יושבת מול הים והאופק מחייך כשאני את דמותך חולמת". טקסט שנשמע התגנדרות  מתפייטת משהו במילים, כאילו נועדו לשרת את המוסיקה כאקט  קישוטי טכני בלבד.. וגם: שפה מליצית תנכית: "ותחייך הנערה, הבחור לה סרנדה יקדיש" ("סרנדה פשוטה")

מעלות: נסיכת המלודיה והסלסול הקולי. גם כמעבדת יש בשורות.  אורטל יודעת לטפס במקומות הנכונים, להנמיך במקום שצריך, אבל לעיתים משחקת מדי בקולה.
יש לה סגנון: נכון שהוא אינו עכשווי, משיב רוח מן העבר. ככה לא כותבים היום. אבל לא הכל בחיים זה טרנד. היתרון הגדול של  אופק
הוא הכישרון הייחודי לקחת מנגינה יפה ולשיר אותה בספיראלות כאלה, כמו הסלסול טבוע בה בעיבודים יפים לכלים מזרחיים. המעניקים ניואנסים יפים לשירים.  אופק גם שולטת בכל מרכיבי היצירה. יומרה לא פשוטה, בדרך כלל עומדת בה יפה.  דוגמאות –
"שיר שמח" – מנגינה שקטה, יוצאת מצניעות פשוטה ויפה, אקוסטית בפתיחה, צליל כינור נוגה. שימוש יפה במנעד מנמוך לגבוה.  תקשיבו (דוגמית למטה)

"סרנדה פשוטה" בלדת-אגדה-אהבה בסגנון הארכאי-מיושן שנפתחת בצליל פסנתר יפים, שירה מאופקת כולל הסלסול שמטפס לגבהים, אם כי ביתר משחק קולי עד עיוות.

הצעות שיפור: טקסט טקסט טקסט. פחות להשתמש במניירה קולית. חוץ מזה: אמרנו כבר ציפור נדירה?

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 4 תגובות

  1. קיבלתי את האלבום הזה מתנה לחג והכרתי רק את השירים מהרדיו, אבל כל האלבום כולו פשוט מעולה. אני מתפעל שהיא כתבה הכול בעצמה ושרה כמו אף זמרת ישראלית. היא פשטו ייחודית ואני כל כך מסכים איתך יוסי, מדובר בציפור נדירה. מחכה כבר לראות אותה מופיעה. האם אתה תעלה כאן גם סיקור של ההופעות שלה?
    (יובל, רמת ישי)(21/09/2010)
  2. אורטל אופק היא הוכחה שדברים טובים באים לאחר התמדה והשקעה... 3 שנים מאז "בשדות של המושב" והנה צץ לו האלבום הנהדר הזה שכל כך התרגשתי לשמוע. שירים מדהימים וביצועים מצמררים.
    (איילת, תל אביב)(16/09/2010)
  3. כבר הרבה זמן חיכיתי לאלבום שלה...וכמה היה שווה לחכות! ביום ראשון רכשתי את הדיסק ומאותו רגע קשה לי להתנתק ממנו. אכן יוצרת נדירה, היא מרגשת אותי בשירה שלה - פשוט אין זמרות כאלה. שירים שנוגעים ללב כמו "על גדות נהר העצב" "יום ועוד לילה" ו"ציון" לא שומעים ברדיו היום.
    אחת הרכישות המוצלחות שעשיתי בשנים האחרונות. תודה תודה תודה
    (איילת , גבעתיים)(21/08/2010)
  4. המנגינות יפות. יש לה קול רך. השירים שקטים מה שעושה אותם דומים אחד לשני. היא לא עולה לשיא רגש-זה חסר. הסלסול שלה יפה אך מוגבל ושטחי מאוד וגם היא מכניסה אותו יותר מדי מה שגורם לעיוות. בסך הכל לא רואה משהו מיוחד שמושך אותי.
    (בן )(21/08/2010)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + 2 =