אגדות הבי מטאל אנגליות. לא נשמע אנכרוניסטי? תקשיבו ל Sign Of The Cross כדי להבין, שאיירון מיידן היא הכל פרט לאנכרוניסטית. אז גם אם במראה הם אינם נראים כמו לפני ארבעים שנה, איירון מיידן עדיין רלוונטיים, כל כך רלוונטיים שממשיכים להוציא נונסטופ אוספים ואינספור אלבומים מהופעות חיות.
הדיסק הכפול שמתייחס לעשרים השנים האחרונות, מנסה לשמור על איזון בין עבר רחוק ועבר קרוב. מי שיספור – יגלה שזה כבר הבסט אופ השישי של הלהקה. מעריצים ותיקים – לא ימצאו עניין. אולי רק אלמנט המזכרת-אספנות ידגדג להם. מתעניינים חדשים מאז 1990 מוזמנים לגלות ענין: 23 הרצועות מ-8 אלבומים של מיידן שיצאו מאז 1990, שידרשו מכם שעתיים וחצי של הקשבה.
אוסף בתקופה הזו – הוא ניסיון לנצל את המומנטום, לאחר שאלבומה האחרון של מיידן The Final Frontier הגיע למקום הראשון בלא פחות מאשר 28 מדינות, מה שהעניק דחיפה מחודשת לביקוש להופעותיה.
שלא כמו אוסף קודם Somewhere Back in Time, שכיסה השנים 1980-1989, האוסף הנוכחי אינו מתמקד דווקא בלהיטים. וזה טוב – בשנים האלה יצרו המיידן אחדים מהשירים היותר איכותיים שלהם כמו Fear of the Dark, כולל התקופה של אחרי 2001, גם בתקופה שהסולן ברוס דיקינסון הוחלף בבלייז ביילי. Blaze Bayley. (מיוצג כאן רק בקטעים מלייב)
אחדים מהשירים באוסף מזכירים את ההשפעה של הפרוגרסיב-רוק על ההרכב כמו Brave New World או .Paschendale ככל שהלהקה צברה שנים – המוסיקה שלה נהייתה יותר מגוונת, גם איכותית: For the Greater Good of God הוא דוגמא אחת. Bring Your Daughter…To The Slaughter.. הוא דוגמא אחרת. אפשר ללכת גם על המורכב והמיוחד The Reincarnation Of Benjamin Breg. 
גם When The Wild Winds Blows, מראה שאיירון מיידן לא רק אינה מביישת את נעוריה אלא מאפילה עליהם.ב – Fear Of The Dark, סיום דיסק ראשון בלייב – מההופעה בריו, חסר לי וידאו לראות את הקהל שר באקסטזה.
אז גם אם שנות השמונים נראו כשנות הזוהר של איירון מיידן, Fear To Eternity מראה שהלהקה המשיכה להוציא חומר איכותי גם בשני העשורים האחרונים, והכפול הזה מעיד כי איירון עדיין גבוה בשמי המטאל.